כאב הוא סובייקיטיבי והוא מלמד כל אחד משהו אחר
הכאב היא נתנועה שעוברת ומחייבת אותנו להשתמנות אין בכוחנו לעמוד מןול הכאב הזה שקרה יש כוחנו לקחת את התנועה ולהמשיך להניע
מה שקרה לא קרה פתאום זה התחיל מרעיון
ומהדרך שבא הרעיונות של עצמנו עומדים מנגד לרעיון ההשמדה שלנו
הפגיעה הזו חושפת מחדלים שהיו קיימים הרבה לפני ששחטו את בני עמנו
מה שאני אומר שאנחנו נמצאים בחרא עוד ממזמן ורק עכשיו אנחנו מתחילים להבין כמה הוא מסריח
ויש בזה גם צד חיובי כי הכאב הזה מלמד אותנו גבאלו מין הדרכים עלינו להפסיק ללכת
איזה מין הפעולות עלינו לחדול מהם ובכך להבהב לעולם על חיונתם
וברגע שהפעולות המזינים את הרעיונות ייחחדלו מתוכנו ככה לא יהיה להם מקום קגם לחדור מהארעיונות האחרים
מהמקום שבו אנחנו נמצאים היום אנחנו יוכולים להתחיל לדמיין את הדרך הרצויה דרך אותו הכוח על שיש לנו שהו אל הסתכל על העתיד שלנו ולראות את עמצמנו מסתכלים על הווה זה כאילו הוא עבר
וםא לא נלפעל לשם נגלה את מה שגילינו אחיך העולם נרחרב בזוועות שהמוח לא יכול בכלל לתאר
וזו חתיכת מוטיבציה אותו כאב טראומה לאומית
שמתחייבת אותנו להתחבר למקור שורשנו
הכאב זה הדרך של השם לתקשר איתנו דרך הכאב אנחנו מקבלים את ההכוונה איך ואיפה שנות השינוי הוא לא נוח אכבר זה לא שאלה לשל אולי וננסה זה שאלה של חיים ומוות אם לא נשתף פעולה לא יישאר ו לנו גוגיים
ולהתאים את הפעולות שלנו לרעיון הנכון יותר של העולם שאותו אנחנו חוזים