שאננות

נורא כמה זה נורא בסוף מתרגלים להכל
את מה שהפחד לא העיר
העצב כיסא
לאחר עשרים וארבע שעות מהתנועה הכואבת התחלתי לנסות להתמיר ומה שיוצא שלא אכלתי
ואז התחלתי לאכול מהידיים שחתכו אותי
וונמאס לי לשים גבולות ליחס שאני כן או לא צריך לתת לחלתולולת
משחק סיזיפטי ביותר
מה שזמני מתי שהוא הופך לקבוע
למה חשוב עכשיו דווקא לאמץ תירגולים
אלו תירגולי מוטביציה אפשר לאמץ כל הזמן בכל מקום חהקשר לנוכחות